לַפִּיד

לַפּיד noun masculine^{Dom 15,4} torch (Late Hebrew id.); — ׳ל absolute Dom 15,4; Es 62,1 construct 1 Mos 15,17; Zak 12,6 plural לַפִּידִים Dom 15,5 + 2 t., לַפִּידִם 2 Mos 20,18, לַפִּדִים Dom 7,16 + 3 t.; construct לַפִּידֵי Dan 10,6: — torch, Dom 7,16; Dom 7,20; Dom 15,4 (twice in verse); Dom 15,5 (kindled, ׳הִבְעִיר אֵשׁ בְּ); לַפִּיד אֵשׁ 1 Mos 15,17 ( + עָשָׁן, תַּנּוּר; J E), Zak 12,6 (simile of conquering power of [chiefs of] Judah; || כִּיּוֺר אֵשׁ), לַפִּידֵי אֵשׁ Dan 10,6 (simile of eyes of angel in vision; || וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק); simile of flashes (reflected from) darting chariots Nah 2,15 (|| בְּרָקִים); ׳ל of lightning-flashes 2 Mos 20,18 (E; + קוֺלֹת thunder-peals); of flashing water-drops expelled by snortings of crocodile Job 41,11 (|| כִּידוֺדֵי אֵשׁ); of flame between cherubim Ezk 1,13 (|| גַּחֲלֵיֿ אֵשׁ, אֵשׁ); simile of Zion's glorious deliverance Es 62,1 (|| נֹגַהּ). — לַפִּיד Job 12,5 see below פִּיד.