כָּלִיל

1. adjective Ezk 16,14 (of Jerusalem) the report בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא, Ezk 28,12 כְּלִיל יָֹֽפִי׃ (of the king of Tyre) entire, perfect in beauty; Ezk 27,3 אֲנִי כְּלִילַת יָֹֽפִי׃ (of Tyre), Klg 2,15 (of Jerusalem) הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיּאֹמְרוּ כְּלִילַת יֹ֔פִי.

2. substantive a. entirety, whole, 2 Mos 28,31 thou shalt make the robe of the ephod כְּלִיל תְּכֵלֶת a whole of purple (i.e. wholly purple); so 2 Mos 39,22; 4 Mos 4,6 בֶּגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת; Dom 20,40 והנה עלה כְּלִילהָֿעִיר השׁמימה the whole of the city (perhaps with allusion to meaning b); as adverb accusative, Es 2,18 וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף will pass away in entirety, wholly.
\ \ b. as a sacrificial term, entire- or whole-offering, holocaust, of a sacrifice consumed wholly on the altar (compare Phoenician כלל CIS^{I. i, 165, 167}; RS^{Rel. Semitic 237}), usually a descriptive synonym of עוֺלָה: 5 Mos 33,10 יָשִׂימוּ קְטוֺרָה בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִיל עַל מִזְכְֶּ˜חן׃, Sl 51,21 אז תחפץ זבחי צדק עוֺלָה וְכָלִיל, in app. 1 Sam 7,9 ויעלה עוֺלָה כָּלִיל ליהוה; of the priests' מִנְחָה, 3 Mos 6,15 ליהוה כָּלִיל תָּקְטָֽר, v.3 Mos 6,16 וְכָלמִֿנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל; fig, 5 Mos 13,17 (of idolatrous city) ושׂרפת באשׁ אתהֿעיר ואתכֿל שׁללהּ אלהיך ׳כָּלִיל לי and thou shalt burn the city and all its spoil as a whole-offering to ׳י.