אִנּוּן

אִנּוּן pronoun 3 masculine plural they, those (plural of הוּא: ᵑ7 אִינּוּן, feminine אִינִּין, e.g. 1 Mos 3,7; 1 Mos 6,2 Syriac , feminine , ; Talmud אִינְהוֺ, אִינְהֵי (for אִינְהוֺן, אִינְהֵין); Mandean הינון, הינין; — all from הוֺן, הֵן with demonstrative Syll. אן, הן 'lo,' prefixed, W^{OG 98, 106} Nö^{M 86}); — they, those, Dan 2,44 מַלְכַיָּא אִנוּן those kings, Dan 6,25 as accusative רְמוֺ אִנוּן, Dan 7,17 Kt דִּי אִנוּן אַרְכַּע (Qr feminine אִנִּין) which are four (Dr^{1 Sam 10,19} K^{§ 87,3}), Ezr 5,4 . . . מָה אִנוּן שְׁמָהָת = what are the names . . . ? (Dr^{§ 201, 3, Obs.}, K^l.c.) compare הוּא.