אִשָּׁה

אִשֶּׁה noun masculine^{Jos 13,14} an offering made by fire (> Wetzst in De^{Psalmen, ed. 4, 889} derive from √ II. אנשׁ, means to friendly relations between God & man; compare Lag^{BN 190}) 2 Mos 29,18 + 32 t.; construct אִשֵּׁה 3 Mos 1,9 + 14 t.; plural construct אִשֵּׁי 3 Mos 4,35 + 15 t.; suffix אִשַּׁי 4 Mos 28,2, אִשָּׁ֑י 3 Mos 6,10 used chiefly of offerings of animals, but also of the מִנְחָה 3 Mos 2,11, and of the sacred bread and frankincense 3 Mos 24,7; 3 Mos 24,9 which was placed on the table as a memorial, and finally went to the priests. The word is used in 5 Mos 18,1; Jos 13,14 (D) 1 Sam 2,28 elsewhere in P 3 Mos 6,10; 3 Mos 10,15; 3 Mos 22,22; , especially in phrases אִשֵּׁי יהוה 3 Mos 2,3 + 11 t., אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ ליהוה 3 Mos 1,9 + 14 t., ריח ניחח אשׁה ליהוה 2 Mos 29,18 + 6 t., אשׁה ליהוה ריח ניחח 3 Mos 23,13, אשׁה לריח ניחח 3 Mos 3,16; 4 Mos 18,17, אשׁה (הוא) ליהוה 2 Mos 29,25; 3 Mos 2,16 אִשֶּׁה ליהוה accusative after verbs of offering 2 Mos 30,20 + 14 t., אִשֶּׁה עֹלָה ליהוה 4 Mos 28,19, קָרְבָּן אִשֶּׁהליהוה 3 Mos 22,27; 4 Mos 15,25.