מֹאזֵן

[מאזן] noun [masculine] dual balances, scales (Arabic , Aramaic (Nasar.) ) — מאֹזְנַיִם (נָֿ֑יִם) Es 40,15 + 4 t.; construct מאֹזְנֵי 3 Mos 19,36 + 9 t. — balances, for weighing money Jer 32,10 ׳וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמ; hair Ezk 5,1 (מִשְׁקָל ׳מ); ׳שַׁחַק מ) Es 40,15 dust of bal., simile of insignificance of nations before ׳י; figurative, calamity Job 6,2 men Sl 62,10 hills Es 40,12 (שָׁקַל בַּפֶּלֶס ׳הָרִים וּגְבָעוֺת בְּמ); צֶדֶק ׳א 3 Mos 19,36 (|| ׳אַבְנֵיצֿ, ׳אֵיפַת צ, ׳הִין צ), Ezk 45,10 (|| ׳אֵיפַתצֿ, ׳בַּתצֿ) compare Ord 16,11 (מִשְׁפָּט ׳פֶּלֶס וּמ); figurative Job 31,6 ׳יִשְׁקְלֵנִי בְּמ צֶדֶק; opposed to מִרְמָה ׳מ Ord 11,1 (|| אֶבֶן שְׁלֵמָה); Ord 20,23 (|| אֶבֶן וָאָ֑בֶן) Amos 8,5 (|| לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל) Hos 12,8 רֶשַׁע ׳מ Mik 6,11 (|| אַבְנֵי מִרְמָה).